מצאת את האחת, או לפחות ככה חשבת.
זה התחיל בהמון הבטחות, היה נראה לך שזה זה. "הנה מצאתי את האחת".
לא חלף הרבה זמן והתחלת לגלות את השריטות שלה, אלה שלא רואים בדייטים הראשונים.
פתאום יוצא לך להתקל באקסים שלה ואתה שומע על דברים שהיה עדיף שלא ידעת עליה,
גם הידידים שלה מרשים לעצמם לשתף אותך בשריטות והצרות שלה.
אתה מתחיל לשאול את עצמך? האם זו האחת? האם היא היתה הבחירה הנכונה?
אתה נזכר בתלאות שעברת בדרך אליה, ומזכיר לעצמך שבמצב של עולם הדייטים דאז, זה היה או היא, או להשאר לבד, ואחרי כל כך הרבה זמן לבד, היית מוכן להיות עם כל אחת.
החברים שלך נכנסו גם הם למערכות יחסים חדשות, ואצלם זה נשמע הרבה יותר טוב. ואז אתה אומר לעצמך "זה הכי טוב שאני יכול להשיג?"
החברה החדשה שלך היא בחורה מעניינת, יש לה פוטנציאל, אבל היא פשוט קצת שרוטה.
היא לא יכולה להתנתק ממך, רוצה אותך כל הזמן אצלה. לא משנה מה אתם עושים, העיקר שתהיו ביחד.
וסה"כ נחמד לך איתה, אבל אתה חנוק. אין לך זמן לשום דבר אחר. מערכת היחסים הזו גובה 100% ממך, ולפעמים יותר. תשכח מחיי הרווקות שלך, מכל הזמן הפנוי שהיה לך לעיסוקים אחרים.
ואתה לא חושב אפילו להגיד לה לא. אחרי שהאחרונה זרקה אותך, חסר לך שגם זאת תגמור איתך.
הסקס אמנם לא רע, וגם יש לכם נושאי ענין משותפים, אבל בטווח הרחוק לא תוכל להמשיך כך עוד הרבה זמן.
אתה מתחיל לראות שלמערכת היחסים הזו אין עתיד.
אי אפשר לבסס מערכת יחסים על הפחד מלהיות לבד.
ואז אתה בדילמה: מה עושים?
אתם יוצאים רק חצי שנה. ללא ספק מוקדם מדי לחזור לשוק הרווקים. קודם כל זה לא נראה טוב. מה פתאום עזבת אחרי כל כך מעט זמן? אולי יש לך בעיית מחויבות? והטראומה של הדייטים מהסבב האחרון עוד טריה וצרובה אצלך חזק במוח. אתה לא בטוח שאתה מוכן לסבב נוסף כל כך מהר. מה גם שהרקורד שלך לפני הבחורה הזאת לא מי יודע מרשים. כשנכנסת למערכת היחסים הזו חשבת שמצאת מישהי לתקופה ארוכה, לפחות 3 שנים, מישהי שתרחיק ממך את הרקורד הלא מוצלח שהיה לפניה, אבל לא נראה לך שתחזיק מעמד כל כך הרבה זמן.
מצד שני, השמועות משוק הרווקות מעידות על שיפור משמעותי. עכשיו זה הזמן, הם אומרים, זו התקופה לחפש מערכות יחסים. הכל בא בגלים, אחר כך יהיה מאוחר מדי ושוב יהיה שפל.
ואתה מנחם את עצמך, מפתח תקוות, "אולי עובר עליה איזה משבר". "היא קצת חסרת בטחון, אם אני אשאר איתה, ואהיה נאמן, אולי זה יעבור והיא תצא מזה, כי סה"כ בלי כל השריטות היא בסדר גמור".
בסופו של דבר אתה צריך לבחור, כי להיות איתה ולא להיות איתה זה לא בריא - לא לך ולא לה.
אז בחרתי. להיות איתה, ולהוציא מזה את המקסימום.
זה התחיל בהמון הבטחות, היה נראה לך שזה זה. "הנה מצאתי את האחת".
לא חלף הרבה זמן והתחלת לגלות את השריטות שלה, אלה שלא רואים בדייטים הראשונים.
פתאום יוצא לך להתקל באקסים שלה ואתה שומע על דברים שהיה עדיף שלא ידעת עליה,
גם הידידים שלה מרשים לעצמם לשתף אותך בשריטות והצרות שלה.
אתה מתחיל לשאול את עצמך? האם זו האחת? האם היא היתה הבחירה הנכונה?
אתה נזכר בתלאות שעברת בדרך אליה, ומזכיר לעצמך שבמצב של עולם הדייטים דאז, זה היה או היא, או להשאר לבד, ואחרי כל כך הרבה זמן לבד, היית מוכן להיות עם כל אחת.
החברים שלך נכנסו גם הם למערכות יחסים חדשות, ואצלם זה נשמע הרבה יותר טוב. ואז אתה אומר לעצמך "זה הכי טוב שאני יכול להשיג?"
החברה החדשה שלך היא בחורה מעניינת, יש לה פוטנציאל, אבל היא פשוט קצת שרוטה.
היא לא יכולה להתנתק ממך, רוצה אותך כל הזמן אצלה. לא משנה מה אתם עושים, העיקר שתהיו ביחד.
וסה"כ נחמד לך איתה, אבל אתה חנוק. אין לך זמן לשום דבר אחר. מערכת היחסים הזו גובה 100% ממך, ולפעמים יותר. תשכח מחיי הרווקות שלך, מכל הזמן הפנוי שהיה לך לעיסוקים אחרים.
ואתה לא חושב אפילו להגיד לה לא. אחרי שהאחרונה זרקה אותך, חסר לך שגם זאת תגמור איתך.
הסקס אמנם לא רע, וגם יש לכם נושאי ענין משותפים, אבל בטווח הרחוק לא תוכל להמשיך כך עוד הרבה זמן.
אתה מתחיל לראות שלמערכת היחסים הזו אין עתיד.
אי אפשר לבסס מערכת יחסים על הפחד מלהיות לבד.
ואז אתה בדילמה: מה עושים?
אתם יוצאים רק חצי שנה. ללא ספק מוקדם מדי לחזור לשוק הרווקים. קודם כל זה לא נראה טוב. מה פתאום עזבת אחרי כל כך מעט זמן? אולי יש לך בעיית מחויבות? והטראומה של הדייטים מהסבב האחרון עוד טריה וצרובה אצלך חזק במוח. אתה לא בטוח שאתה מוכן לסבב נוסף כל כך מהר. מה גם שהרקורד שלך לפני הבחורה הזאת לא מי יודע מרשים. כשנכנסת למערכת היחסים הזו חשבת שמצאת מישהי לתקופה ארוכה, לפחות 3 שנים, מישהי שתרחיק ממך את הרקורד הלא מוצלח שהיה לפניה, אבל לא נראה לך שתחזיק מעמד כל כך הרבה זמן.
מצד שני, השמועות משוק הרווקות מעידות על שיפור משמעותי. עכשיו זה הזמן, הם אומרים, זו התקופה לחפש מערכות יחסים. הכל בא בגלים, אחר כך יהיה מאוחר מדי ושוב יהיה שפל.
ואתה מנחם את עצמך, מפתח תקוות, "אולי עובר עליה איזה משבר". "היא קצת חסרת בטחון, אם אני אשאר איתה, ואהיה נאמן, אולי זה יעבור והיא תצא מזה, כי סה"כ בלי כל השריטות היא בסדר גמור".
בסופו של דבר אתה צריך לבחור, כי להיות איתה ולא להיות איתה זה לא בריא - לא לך ולא לה.
אז בחרתי. להיות איתה, ולהוציא מזה את המקסימום.
